fbpx

כותרת מפוצצת, אני יודע. אבל אני מרגיש שזו הבטחה שאני יכול לקיים.

הנוודות הדיגיטלית שלי היא לא רק סביב טיולים בעולם, לבקר בכל 196 המדינות, ולהכיר אלפי אנשים בדרכים – אלו ללא ספק האלמנטים הכי מרגשים, אבל אלמנט נוסף של הנוודות הדיגיטלית זה האפשרות להרוויח יותר, ולחסוך יותר.

מאז 2014 (גיל 32) הכפלתי פי 5 את ההון העצמי שלי, מבלי לקבל העלאה בשכר, אלא עד ידי שינוי מחשבתי, דפוסי התנהגות, וגם בזכות הטיולים בעולם.
כיום הגעתי לעצמאות כלכלית, ואם אני אבחר, אני יכול להיות בחופש תמידי לשארית ימי חיי, ולשמור על אותה איכות חיים.

לא זכיתי בלוטו, אין לי עבודה שמשלמת לי מאות אלפי שקלים בחודש, ולא נולדתי להורים עשירים. אז איך?

אלו שלושת הפעולות שביצעתי בכדי להרוויח יותר, לחסוך יותר, ולצאת לחופש כלכלי:

  1. לטייל בעולם
  2. לצרוך פחות
  3. משנה מקום, משנה מס הכנסה

נשמע פשוט, לא?
משרד ב-באלי, אינדונזיה

1. לטייל בעולם

קלללל! את זה כל אחד יכול (עזבו covid-19 לרגע) – הטיולים בעולם אפשרו לי לחסוך כסף. במקום 10,000 ש"ח לחודש בתל-אביב, מצאתי עצמי מוציא 5,000 ש"ח בחודש בקולומביה, בתאילנד, בגוואטמלה, בולגריה, הונגריה ומדינות רבות אחרות. וחי ברמה חיים יותר גבוהה.
תחשבו על זה – אם יש לכם משכורת ממוצעת בישראל, 11,000 ש"ח, או אפילו פחות מזה – 8000 ש"ח – אתם יכולים לחיות בנוחות ב-99% מהערים בעולם, ללא בעיה.
מעטים המקומות אשר יקרים יותר מישראל.
תוסיפו על זה שהמטבע הישראלי, השקל, הוא מהמטבעות החזקים ומתחזקים בשנים האחרונות – זה עוד יותר מוזיל את המחיה מעבר ל-ים. השקל שלנו שווה יותר בחו"ל.

אנחנו, ישראלים, לא תמיד מעריכים את זה, אבל אנחנו ב-top 20 בהכנסה לנפש (GDP)בעולם, זה אומר שאנחנו מרוויחים יותר כסף מאשר אזרחי 176 מדינות העולם, ולא רחוקים ממדינות כמו גרמניה, קנדה ואוסטרליה.
נכון, יותר המחייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, ולכן, ה-GDP הגבוה לא אומר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו יותר – אבל מה קורה אם אנחנו מרוויחים בשקלים, ומוציאים ב-פסו מקסיקני?
ברגע שהתחלתי לטייל בעולם עם השקלים שלי – יוקר המחיה שלי נחתך ב-50%, כלומר, ההכנסה הפנויה שלי יותר מהכפילה את עצמה. אותו כסף שהספיק לארוחת ערב אחת, עכשיו מספיק ל-שלוש.
אם חסכתי 1,000 בחודש בישראל, עכשיו אני יכול לחסוך 3,000 או יותר, כל חודש, ולרוב גם לחיות ברמת מחייה גבוהה יותר – לאכול בחוץ, לבלות, לגור בדירה גדולה יותר וכו.
2,000 ש"ח חסכון נוסף כל חודש שווים ל-24,000 ש"ח אקסטרה של שנה.
בונוס נוסף, ברגע שעזבתי את ישראל, יכלתי למכור את הרכב – זה עוד 30,000 ש"ח שנכנסו חזרה לקופה, ומאות שקלים בכל חודש שנחסכים (ביטוח, דלק וכו').

אז מה יש לנו כאן?
במקום לטייל במכתש רמון, הלכתי לטייל בחופי מקסיקו, והתווספו לי לקופה יותר מ-50,000 ש"ח בשנה הראשונה.
הכסף הזה מושקע באופן סולידי, ומניב תשואה של 4% בשנה, ככה שבזמן שאני שותה מי קוקוס על חוף הים ב-באלי, חסכתי 50,000 ש"ח והם עכשיו מניבים לי 2,000 ש"ח נוספים בשנה. נחמד.

כל מה שצריך זה – לטייל.

מתכונן לנחיתה ב-סמואה

2. לצרוך פחות

מינימליזם, אתם תשמעו את זה הרבה ממני, זה האלמנט הכי חשוב, לטעמי, בנוודות הדיגיטלית.
מינימליזם אין משמעו לחיות בעוני בסגפנות, אלא, שינוי אופי הצריכה שלנו, להתחיל לקנות לא מה שאומרים לנו שאנחנו צריכים או רוצים, אלא מה שבאמת מסב לנו אושר, והנאה וממלא את חיינו.
זה אומר להפסיק להקשיב לכל אותם מפרסים שאומרים לנו שאנחנו "חייבים את השעון החדש!", או "אל תתפסו בלי השמלה הזאת בקיץ הקרוב" – הם מוכרים לנו רעיונות שאין לנו באמת עניין בהם, אנחנו פיונים במשחק של אנשי שיווק שאומרים לנו איך אנחנו צריכים לחיות, להיות ולהראות.
מהרגע שכיביתי את הפרסומות, הפסקתי לחיות לפי מה שמגזיני האופנה מכתיבים לי. מאות שקלים בחודש שהייתי מוציא על פרטי לבוש, על אלקטרוניקה, או אפילו על תכשיטים או "המכונית הנכונה" בשביל להיות Cool – כל הכסף התחיל להצטבר בחסכונות.
יודעים מה גיליתי אחרי כמה חודשים? אני הרבה יותר מאושר!
האושר שלי לא תלוי בפריט לבוש, והעושר שלי התחיל לגדול.
פתאום יש לי חופש כלכלי, יש אלפי שקלים בחשבון שאיתם אני יכול להגשים חלומות, לטייל, לצבור חוויות, להנות משקיעות, מ-דרינק עם חברים, לטפס על הר, או לשבת בבית-קפה בפינת רחוב, לבוש בטי-שירט שעלה לי 20 ש"ח ולהרגיש על גג העולם.

ככל שצרכתי פחות – התעשרתי יותר
ככל שקניתי פחות – הייתי חופשי יותר

כבר אין ארון בגדים גדול שנועל אותי למקום אחד. אני כבר לא משועבד לספה של איקאה, לטלויזיה של סמסונג, או לאייפון של אפל – מעכשיו אני חופשי.

בתחילת הדרך הרעיון של להיפטר מחפצים ישנים, חלקם נוסטלגים היה קשה.
הקונפילקט הפנימי של "אני רוצה לקנות את זה" לבין "אני לא באמת צריך את זה" לא תמיד נפתר על צד ההגיון.
אבל לא הרבה אחרי, התמכרתי – ככל שמכרתי, מסרתי או זרקתי – רציתי פחות ופחות חפצים, הרגשתי איך המשקל יורד מהכתפיים שלי, עד שנותרתי עם תיק גב, מזוודת יד ומחשב נייד – ועם אלו – הייתי חופשי לטוס לאן שאני רק רוצה בעולם.
שבע שנים ו-100 מדינות אחרי, אני עדיין עם אותו תיק גב, אותה מזוודת יד, ואותו מחשב נייד – רק הרבה יותר מאושר, והרבה יותר עשיר.

אני מסתובב בין חנויות בוטיק מקסימות בפריז, אני הולך לאורכה של השדרה החמישית בניו-יורק, או נכנס ל-MBK ובנגקוק – מוקף בשלטי חוצות, מוצרים ומוכרים שמנסים לשכנע אותי שאני "חייב שיהיה לך כזה!!!", והאמת שאני לא "צריך כזה!!!", אין לי מקום לזה במזוודה, והאושר הרגעי שזה ייסב לי, הינו מזערי לעומת האושר של עצמאות כלכלית, לשלוט במיקום, בזמן, ובמזג האוויר באמצע שנות ה-30 לחיי.

מינימליזם הוא נכון לא רק עבור מי שרוצה לטייל בעולם – צרכנות נבונה ונכונה תחסוך לכל אחד מאות ואלפי שקלים כל חודש.
עשו מיפוי של כל ההוצאות שלכם, ברמה החודשית והשנתית – על מה אתם משלמים שאתם לא באמת צריכים או צורכים?
על מה אתם משלמים שאינו מסב לכם אושר אמיתי?
האם הרכב שלכם הוא סמל סטטו הוא כלי תחבורה שנועד לשרת אתכם? כמה כספו נוכל לחסוך אם נרכוש רכב קטן יותר? או ניפטר מהרכב בכלל??
האם הרכישות שעשיתם באמאזון לאחרונה היו הכרחיות? האם מה שקניתם לפני 3 ו-6 חודשים עדיין משרת אתכם, עדיין מוסיף ערך לחייכם?

אני נהגתי לרכוש הרבה בגדים, בכדי להיפטר מההרגל הזה, אימצתי לעצמי מנהג – אחרי מדידת הבגדים בחנות הייתי מצלם את הבגד, והולך מבלי לרכוש אותו.
אם יום-יומיים אחרי אני עדיין מרגיש שאני "חייב" את הבגד הזה – הייתי חוזר לרכוש אותו.
אגלה לכם משהו: מעולם לא חזרתי.

קשה לראות איך ויתור על חולצה ב-80 ש"ח יעזרו לנו לחסוך יותר או לצאת לעצמאות כלכלית.
אבל 80 + 50 + 120 + 5 + 12  + 170 מצטברים למאות שקלים, שמצטברים לאלפים ועשרות אלפים.
עשרות האלפים האלו יכולים להיות בחשבון הבנק שלכם, או בחשבון הבנק של איזה מעצב אופנה. תבחרו.

אל תטעו – לא הפסקתי לצרוך, אני עדיין קונה בגדים יפים, אוכל בחוץ, ונהנה מהחיים – רק שעכשיו יש לי הכנסה פנויה הרבה יותר גדולה – ואני גם יכול להרשות לעצמי הרבה יותר.

אני מספר למישהו שאני מינימליסט – הם חושבים שאינני חי ב-"שפע" – אבל זה בדיוק הפוך – אחרי שנתיים של מיניליזם נוצר אצלי שפע שמעולם לא היה לי.
חסכתי עשרות אלפי שקלים, שעכשיו מניבים לי אלפי שקלים ובעצם עובדים בשבילי.

אתם יכולים לקנות חולצה כל חדש ולעולם לא לחסוך.
א
אתם יכולים לחסוך עכשיו, ולעולם יהיה לכם כסף לקנות חולצה כל חודש.

מקווה שהמסר עובר 🙂

Less is more

3. משנה מקום, משנה מס הכנסה

העצה השלישית שלי קצת יותר מורכבת לוגיסטית. היא דורשת יותר מוכנות כלכלית, והחלטות ברמה האישית – אך מצד שני היא טומנת בחובה בונוס כלכלי גדול.
ניתוק תושבות בישראל, והקמת תושבות במדינה בה משטר המיסוי נמוך יותר.
נעשה סדר מהיר במושגים תושבות ו-אזרחות.
האזרחות היא שלכם לכל החיים, אי אפשר לקחת אותה ממכם (אלא במקרים חריגים, ממש ממש חריגים) ואפילו לוותר על האזרחות מבחירה יהיה לכם קשה.
האזרחות היא שלכם, ואתם תמיד יכולים לבוא לישראל, לגור במדינה, לקבל תושבות קבע, אישור עבודה וזכויות אחרות – כלומר להחזיר את הגלגל לאחור ולהיות שוב תושבים – זו זכות ששמורה לכם לעד.

תושבות מתחלקת ל-2 סוגי תושבויות:
תושבות (מגורים) – זה המקום בה אתם גרים באופן רשמי ומבלים את מרבית השנה, זו המדינה בה יש לכם כתובת רשמית, ביטוח בריאות ועוד.
תושבות מס – המדינה בה אתם משלמים מיסים, לרוב זו תהיה המדינה בה אתם תושבים.
אתם יכולים להיות להיחשב תושבי במס גם במדינות בהם אתם אינכם תושבים, אבל זה כבר נושא לסדרת פוסטים נפרדת.

בישראל, מי שמרוויח שכר ממוצע, 11,000 ש"ח ישלם בערך 1,500 ש"ח מיסים.
מי שמרוויח 20,000 ש"ח, יחוייב במס בסך 5,000 בערך.
* המס משתנה בהתאם למין, סטטוס משפחתי ,ילדים וכו'.

אדם שמרוויח 20,000 ש"ח ומחליט לנתק תושבות בישראל, ולהקים תושבות במדינות כמו פנמה, גאורגיה, קפריסין, ואחרות – יכול לשלם חצי מסכום המס, או אפילו 0% מס. כן, אפס אחוז מיסים.

ובמספרים, אדם, תושב ישראל שהכנסתו 20,000 ש"ח, יישאר ברשותו לאחר תשלום מס כ-15,000 ש"לח.
אותו אדם, יעביר את תושבתו ל-פנמה וכעת הוא משלם 0% מס.

כלומר, המשכורת, ההכנסה הפנויה של אותו אדם עלתה ב-35% רק מעצם היותו תושב מדינה אחרת.
הוא לא צריך היה לבקש העלאה בשכר מהבוס, לא היה צריך להשקיע אלפי שקלים בשיווק העסק.
אלא יום אחד הוא התעורר תושב פנמה, במקום תושב ישראל, וכעת הוא צריך לעבוד 35% פחות בשביל אותו כסף כמו קודם.

אם הוא תכנן לצאת לפנסיה בעוד 40 שנה בגיל 67, עכשיו הוא יוכל לפרוש בגיל 50.
חסכוןש של 17 שנים של עבודה, או 17 שנים של חופש.

זה כמובן הסבר מאוד פשטני.
ניתוק תושבות זה תהליך הדורש הכנה, נדרשת ניירת, ובירוקרטיה, יש הוצאה כספית שנדרשת ואנחנו לא יכולים להיות תושבים איפה שרק בא לנו, אלא אנו מוגבלים למדינות מסויימות.
ניתוק תושבות מישראל גם אומר ויתור על זכויות בביטוח לאומי (במידה מסוימת), זה אומר שאנחנו לא יכולים להצביע בבחירות, וזה אומר שאנחנו מוגבלים במספר הימים בהם אנחנו יכולים לשהות בישראל, אחרת מס הכנסה יראה בנו תושבי-מס בישראל.
יש ויתורים שצריך לעשות.

נוודים דיגיטליים בוחרים בדרך של ניתוק תושבות רק אחרי שהבינו כי זהו סגנון החיים בו הם מעוניינים לטווח הארוך, ומקבלים החלטה שהם לא יתגוררו בישראל לפחות ב-3-4 השנים הקרובות או יותר.
זהו צעד משמעותי, מכל בחינה, ואני ממליץ לשקול אותו, ולשקול היטב לפני שבוחרים כיוון.

זהו נושא מאוד מורכב, ואם אתם בוחרים ללכת בדרך הזו, אני ממליץ לקבל יעוץ מקצועי מ-רו"ח ו-עו"ד המבינים בניתוק תושבות עבור נוודים דיגיטליים.
מנסיון והכרות אישית, רו"ח נדב ימין, ו-עו"ד מאורי עמפלי הם מקצוענים, אדיבים, ומבינים היטב את נבכי עולם התושבות מהזוית של הנווד הדיגיטלי.
אתם יכולים ליצור איתם קשר בעמודים הבאים:
רו"ח נדב ימין
עו"ד מאורי עמפלי 

אני נותן הדרכה אישית לאלו המעוניינים ניתוק תושבות, או רוצים ללמוד גם על מינימליזם וחסכון בהוצאות – תוכלו לתאם שיחת הדרכה וייעוץ כזו איתי כאן.

חופשי ומאושר בקוסטה ריקה
חופשי ומאושר בקוסטה ריקה

שלוש הצעדים האלו, שאני עצמי ביצעתי במהלך השנים, שינו לחלוטין את הרווחה הכלכלית שלי.

בישראל הרווחתי משכורת של 20,000 ברוטו, משכורת מכובדת.
הוצאתי על דירה, רכב, אוכל, בריאות ובילויים קרוב ל-10,000 ש"ח כל חודש, ונשארתי עם חסכון של 4,000 ש"ח בחודש. לא רע בכלל.

אחרי שאימצתי את עקרונות המינימליזם, למדתי להפחית בצריכה – החסכון שלי גדול ב-1,000 ש"ח בחודש.
עכשיו אני חוסך 5,000 ש"ח בחודש. מכובד.

לאחר מכן עברתי לעבוד מרחוק, טסתי ועבדתי מקולומביה, צ'כיה, ארגנטינה, סרי לנקה ומדינות רבות אחרות. טיילתי, ראיתי עולם, ביקרתי ביותר מ-100 מדינות, חוייתי אושר כל יום, ובאותו הזמן ההוצאות שלי נחתכו בחצי, והחסכון החודשי שלי צמח בעוד 4000 ש"ח.
חסכון של 9,000 ש"ח בבנק כל חודש – וואוו.

ניתקתי תושבות, זה תהליך שלקח קרוב לשנה, אבל יום אחד התעוררתי שאני תושב מדינה אחרת – שם אני משלם 0% מס.
בפועל? זה עוד 6,000 ש"ח כל חודש לחסכון. 
עכשיו אני כבר חוסך 15,000 ש"ח בחודש.

פתאום קם אדם, שיש לו עבודה טובה, חי את החלום על חוף הים בתאילנד, ובנוסף חוסך 15,000 ש"ח כל חודש. זה אמיתי, וזה אפשרי.
יש לאותו אדם יותר חופש תנועה, הוא מטייל בעולם, הוא שולט במיקום בזמן, במזג האוויר, והוא מאושר יותר, והוא מעושר יותר.
הכסף הוא רק אמצעי, אמצעי שקונה לנו זמן, חופש ו-בטחון, זה פותח אפשרויות ומאפשר לנו להעיז יותר בחיים ובעסקים.

תחשבו מה אפשר לעשות עם:
15,000 ש"ח חסכון בחודש.
180,000 ש"ח בשנה. 
ועם 4% ריבי בשנה ששווים עוד 9,000 ש"ח.
או במילים אחרות: מי שחי בתקציב של 5,000 בחודש, וחוסך 15,000 ש"ח בחודש – "קונה" לעצמו 3 חודשי פנסיה מוקדמת עבור כל חודש עבודה.
עבור 5 שנות עבודה, תקבלו מתנה 15 שנות פנסיה מוקדמת.

וכך גבירותי ורבותי – עבודה מרחוק, מינימליזם וניתוק תושבות שינו לי את החיים – מתאפשר לי כיום לחסוך כל חודש סכומים שלפני כן נראו לי דמיונים, ובלתי מושגים, שיצרו אצלי חופש כלכלי, אבל עוד יותר – חופש מחשבתי, ותחושת בטחון.

תנסו את זה בבית, ו-דברו איתי אם אתם חושבים שאני יכול לעזור לכם להגשים חופש מחשבתי ו-חופש כלכלי באמצעות נוודות דיגיטלית.

תגידו כן, תהיו חופשיים,
נמרוד דין קיכל
איפה דין? הנווד הדיגיטלי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email