כמה זמן עוד נעמוד בפקקים של החיים?

ביקרתי בישראל, וזה היה כיף, בעיקר בשבועיים הראשונים – משפחה, חברים, אוכל טוב, מזג אוויר מצוין. ואז הייתי צריך לנסוע לפתח תקווה, וראש העין, וכפר

היית האהבה הראשונה שלי, הודו. גיל 21, באותו ערב בו השתחררתי מהצבא כבר הייתי בדרכי אלייך – ולא אכזבת. היית משהו שונה מהאהבות הקודמות שלי

הוזמנתי לפודאקסט של the 20/20 perspetice שמתמקד בסיפורי כשלונות, וזו הייתה שיחה מעניינת. טרם השיחה נדרשתי לחשוב על כשלונות שלי, ומתוך תרגיל החשיבה הזה שאלתי

התארחתי בסטודיו של דני גדייב בכדי לשוחח על נוודות דיגיטלית כדרך חיים ויציאה לעצמאות כלכלית. דני הוא אחד האנשים שאני הכי מעריך בעקבות העשייה הכנה

בתור מינימליסט, וגם בתור מי שכל חייו ארוזים במזוודת-יד, אני לא רוכש הרבה. כל קניה מדודה, ומדויקת. כל מוצר שאני רוכש צריך להיות לו ערך

סיפרתי על חיי הסקס וזוגיות שלי במהלך שמונה שנות נוודות דיגיטלית מסביב לעולם. זה קרה בפודקאסט "בנות", בעברית, וזה היה כיף במיוחד לשוחח על הנושא