own nothing,

have everything.

אני מאושר לא בגלל מה שיש לי. אלא בגלל מה שאין לי.

כמה אהבתי לקנות. בגדים, גאדגטים, מתנות לעצמי, מתנות לאחרים. לשדרג את המחשב, לקנות טלויזיה יותר גדולה, עוד צעיף מהמם, עוד סט כוסות ועוד ועוד ועוד.

ואז די. לא עוד.

אחרי שנים של קניות בשדרה החמישית בניו יורק בדרכי חזרה מהעבודה, שכירות בקיסריה, ו-BMW בחניה - קרה בי מהפך.

כל השפע שהיה לי, והיכולת התיאורתית למלא כל סיפוק על ידי שופינג - כל אלו הפכו לנטל.

כל מעבר דירה נהיה כאב ראש של אריזות ומשאיות, כל יציאה לבילוי - איך מחליטים מה לובשים. טיול בחו"ל הופך להיות קניות בחו"ל, ומה אנשים חושבים עליי? זה תלוי כמה יקר השעון שאני עונד.

עד שבוקר אחד הבנתי שאני חייל במשחק. משחק בו מפרסמים שולטים בי, מחליטים עבורי איך חיי החברה שלי צריכים להראות, איפה אני צריך לסעוד ולבלות, איזה בגדים ללבוש, באיזה רכב לנהוג.

הדחפים שלי, לא היו הרצונות שלי.

ברגע אחד הבנתי שאין לי צורך בכל אלו. שאני לא צריך שיחשבו שיש לי כסף, או שאני מצליח, ושהשעון הראשון שקניתי לפני 8 שנים - משרת אותי היטב כמו השעון האחרון שקניתי שבוע שעבר.

אלו לא היו רעיונות שלי, אלא מודל חיים שטפטפו לי לאט לאט בכל מדיה אפשרית.

אז הפסקתי. הפסקתי לצפות בטלויזיה, להקשיב לפרסומות ברדיו. דילגתי על מודעות בעיתון, והפנתי ראש משלטי חוצות, אה, וגם חוסם פרסומות בדפדפן.

הפסקתי לקנות. והתחלתי להבין שיש לי הכל, ואף יותר מדי.

ואת היותר מדי הזה תרמתי.תרמתיבגדים, שרפתי ניירות ישנים, חילקתי שעונים ובשמים, מכרתי דברים שאני עושה בהם שימוש פעם באף פעם.

מאדם ש-"יש לו הכל", הפכתי בין לילה לאדם ש-"יש לו מעט".

המעט הזה הוציא אותי אל החופש הפיזי, הנפשי והפיננסי.

פיזי - מעבר דירה לוקח 5 דקות של אריזת מזוודה.

נפשי - אני לא צריך להרשים יותר אף אחד בשעון החדש, או החולצה של המעצב הנודע - לא אכפת לי איך אנשים שופטים אותי במבט ראשון.

פיננסי - את כל מה שבזבזתי בעבר - אני חוסך היום. והחסכונות האלו מייצרים לי כעת עוד יותר כסף.


היום זה מצחיק (ומעציב) אותי לראות אנשים מבזבזים כסף על חפצים יקרים שהם לא צריכים, בשביל להרשים אנשים שהם לא מכירים, בכדי שאלו יחשבו \ ידעו שיש להם הרבה כסף. שבעצם הקניה של אותו חפץ - יש להם עכשיו פחות כסף.

אל תטעו בי. אני אדם המאמין בכלכלה קפיטליסטית, על חסרונותיה. כסף הוא אמצעי חשוב, והוא חלק מהמשחק הזה שקוראים לו - החיים.
אני רק חושב שאנחנו צריכים לעשות בחירות חכמות יותר עם הכסף שלנו, עבורו אנחנו עובדים מרבית החיים.

"דין, איך את יכול להרשות לעצמך לטייל ב-30 מדינות בשנה, לבלות כל יום, לאכול בחוץ, ולחוות את כל החוויות האלו?"

פשוט - הפסקתי לקנות. התחלתי לחוות.

יותר מכל שינוי שעשיתי בחיים שלי - הבחירה במינימליזם היא זו שתרמה הכי הרבה לאפשרות שלי לעבוד מכל מקום, לטייל בעולם, לעבוד מרחוק - והכי חשוב להיות באמת מאושר.

אם עוד לא קיבלתם את התשובה:

1. תקראו שוב

2. תצפו בסרט - The Minimalists

איפה דין?

נמרוד דין קיכל כאן. מאז 2014 אני חסר בית. מבחירה. נווד אשר מסתובב ברחבי העולם, מכיר אנשים, מגלה מקומות, ולוכד את הרגעים האלו בתמונות.

איפה דין?