ארמניה – קל להיכנס, לא פשוט לצאת

עודכן ב: 3 מרץ 2018

יוצא מההוסטל לרחוב ומחפש מונית, זה לא לוקח יותר מדקה עד שנהג עוצר.

הוא יוצא לעזור לי עם המזוודה. טריק ידוע של נהגים, בכדי ל”נעול” אותך לנסיעה לפני שהתמקחת על המחיר.

אבל אני לא פראייר. שניה נהגוס, “כמה זה לשדה תעופה?,” ורגע לפני שהוא אומר לי 5000 דראם, כי נהגי מוניות תמיד נותנים מחיר מוגזם, אני ממשיך ואומר “3000 דראם?”.

הנהג מתמקח איתי ואומר “2000 דראם”.

סבבה, סגרנו.

* 1000 דראם שווי ערך ל-2 דולר.



מגיע לדלפק של Ukrainian Airline, הדיילת קרקע לא מסכימה שאעלה את מזוודת-היד למטוס, גדול מדי וכבד מדי.

אני מסביר לה שאני כבר שנתיים מעלה את המזוודה הזו למטוס, ואין מצב שאני נפרד ממנה – כי אם המזוודה אובדת בנבכי המסועים בשדה התעופה – אני נשאר בלי רכוש.

מזוודת היד – זה כל מה שיש לי בחיים. סיפור מרגש ונוגע ללב!אבל לא ללב של הדיילת. היא מסרבת.

מגיע מנהל – הוא מסרב.

מגיע המנהל של המנהל – הוא מסרב.

אמרתי להם תודה, והסברתי שאני מעדיף לשלם על כרטיס טיסה חדש בחברת תעופה אחרת שתאפשר לי לקחת את מזוודת היד. הדבר לא נאמר בכעס, אלא באמת שהייתי מוכן לשלם על טיסה בחברה אחרת שתאפשר את זה.

אמרתי. והלכתי. ממתין בתור לדלפק של Aeroflot, ובעודי ממתין, רודף אחרי המנהל של המנהל, בחיקו כרטיס הטיסה שלי, ואת המדבקה היקרה מפז “Approved Cabin Baggage”.

השתכנע! אפשר לטוס עם מזוודת היד. איזה כיף.



ממשיכים לביקורת דרכונים, מבקשים טביעת אצבע. פעם ראשונה שמבקשים רק בדרך החוצה מהמדינה ולא בכניסה. נו טוב.

עוד ביקורת דרכונים. פעמיים כי טוב. מסתכלת מסתכלת מסתכלת. הולכת. חוזרת. מסתכלת מסתכלת מסתכלת. הולכת. חוזרת. היא לא מתה על הדרכון שלי. הולכת שוב. חוזרת שוב.

“יש איזה בעיה?” אני שואל.

“אתה מדבר רוסית?”“לא”

“נסיעה טובה”.


מגיע לבטחון, שתי שניות, מעביר מזוודה ותיק גב, עובר במגנומטר, לא מצפצף. הנוהל הרגיל.

אני חוצה לדיוטי פרי, ואני שם לב ששני בחורים נדלקו עליי ולא מפסיקים להביט בי. עובר למחלקה של הבשמים, הם אחרי, עושים עצמם מתעניינים בבשמי נשים.

אני עובר לביגוד, הם אחרי, עושים עצמם מתעניינים בבגדי נשים.

על שניהם יש תגי עובד של שדה התעופה.

אני חותך למדפים של השוקולדים. אחד מהם שמנמן, הוא בטוח אוהב שוקולד, מנסה לאבד אותם, בשביל לראות אם הם חוזרים. הם חזרו. תמיד שומרים על מרחק.

וככה, אנחנו משחקים חתול ועכבר, בשלב הזה אני כבר נהנה מהמצב, אני הולך במעגלים בטרמינל, וצופה איך הם משתרכים אחרי.

עד שעיני צדה דוכן של Cinnabon, אי אפשר לעמוד בפיתוי, חייב איזה רול קינמון וקלוריות. עוצר לקנות.

הם נעמדים מאחורי בתור. אני מסתובב אליהם ושואל אותם למה הם עוקבים אחרי.

זה שאוהב שוקולד שואל: “הבחור עם הקרחת (המנהל של המנהל) , זה שנתן לך לעלות את המזוודה למטוס, ביקש ממך כסף?” (שואלים אם שיחדתי אותו)

“לא, ממש לא. אני פשוט ממש נחמד, אי אפשר לעמוד בפניי”.

“אתה מדבר רוסית?”“לא”.

“נסיעה טובה”.


אני ממשיך מכאן למולדובה, עם עצירה בשדה התעופה של קייב, אחד משדות התעופה היפים בעולם, ולא, אני לא מדבר על הארכיטקטורה של שדה התעופ :)


19 צפיות
איפה דין?

נמרוד דין קיכל כאן. מאז 2014 אני חסר בית. מבחירה. נווד אשר מסתובב ברחבי העולם, מכיר אנשים, מגלה מקומות, ולוכד את הרגעים האלו בתמונות.

איפה דין?