פריז, פאריז, פאריס, פארי

עודכן ב: 3 מרץ 2018

אחחח … פריז, פאריז, פאריס, פארי . . . איך שלא מבטאים את זה Paris זו Paris, מהערים היפות שבנה האדם.

כל מה ששמעת אי-פעם על פאריס – נכון. רומנטית, אופנתית, תרבותית, נקייה, תוססת, והצרפתים? כמו בספרים – לבושים היטב, מסודרים, אניני טעם , גאים במדינה, שומרים אמונים לשפה, והצרפתיות ? דווקא כן מגלחות. בצרפת הכל יותר טוב. הסרטים הצרפתיים, המוזיקה הצרפתית, הבאגט הצרפתי, הקרפ הצרפתי, הוופל הבלגי, הנקניקיה הגרמנית והשווארמה הלבנונית. הצרפתים משפרים הכל. חוץ מהמכוניות שלהם.

הטור דה פריז שלי מתחיל בבוקר שישי, ערב חג הקריסמס. התעוררתי יקיצה טבעית ועל פי העלטה שחדרה מחלון חדרי שיערתי שהשעה חמש בבוקר ושמחתי על כך שתהיה לי ההזדמנות לראות את העיר מתעוררת. טעיתי. השעה 9 בבוקר. ולשמש לא היה סיכוי אל מול שכבת העננים הקודרים שכיסתה את שמיי העיר.

בחדשות אמרו שקר מאוד. הם טעו. לא קר בכלל. ק-פ-ו-א ! אך כידוע, אני לא אתן למזג אוויר קר או עידן הקרח להרוס לי את החופשה ובעוז יצאתי לדרכי, בהתחלה באמת שהקור מפריע אבל אחרי 45 דקות החלק במוח שאחראי להגיד לגוף שלך כמה קר – קופא, מפסיק לתפקד ואתה מאבד תחושה. אתה תשוב להבין כמה קר לך בשניה שתיכנס אל חנות מחוממת.



בצעדי הראשונים בעיר גיליתי שבחרתי ללון בהארלם של פריז. דבר שהשיב אותי לימי האושר והשמחה בהם התגוררתי בניו יורק. המשכתי לצעוד ו-200 מספרות מאוחר יותר הגעתי אל שכונת חנויות הסלולר ומיד אל שכונת בתי הקפה שם ציפיתי סופסוף לראות נפש חיה. אבל לא. הכל היה שומם. אפילו לא כלב צרפתי ברחוב.

הנחתי שיש עוצר בעיר או שכולם נטשו אל בתי הוריהם בפרברים לרגל חג המולד.

שוב טעיתי.

הפריזאים ב-גלרי לפייט, עושים קניות אחרונות לקראת חג המולד.

גלרי לפייט זה המשביר לצרכן של צרפת. והסלוגן שלהם הוא ” כל מה שאתה לא יכול להרשות לעצמך – במקום אחד” – מאוד נוח. בגלריי הזה אפשר לרכוש כל פריט אופנה אופנתי שקיים במחירים שגורמים לכולם להרגיש בנוח לעשות שם שופינג, מיליונרים ומיליארדים כאחד. אם אתה לא באלפיון העליון, אתה יכול להרשות לעצמך רק את המפה של הגלריי שמחולקת בחינם, גם לעניים. אם תתעקש להרגיש עשיר תוכל לרכוש גרביים או תחתונים ומיד להרגיש שייך לאלפיון העליון. בלאוהכי בפרארי שלך איך בבאגז מקום ליותר מזה. האפשרות השנייה היא להתבונן בעשירים מעמיסים חולצות מהמדפים ונהיים עניים יותר ויותר עם כל פריט שמתווסף לערמה. פראיירים – הם שכחו שבפרארי שלהם אין בבאגז מקום ליותר מגרביים.



מהגלרי המשכתי רגלית לכיוון הקונקורד, האליזה, כנסייה שהסתבר לי מאוחר מדי שאסור לצלם בה ולשער הנצחון. משער הנצחון המשכתי למגדל אייפל. ההחלטה לוותר על המטרו השתלמה. בעודי פוסע, עוצר לידי רכב, והנהג בנחמדות אירופאית שואל אותי להוראות הגעה. לא ברור למה בחר דווקא בי – על גבי תיק של מוצ’ילר, חצובה, ועל כתפי נשענת מצלמה בגודל של טלסקופ – רק היה חסר את השלט עם הניאון המהבהב ‘אני תייר’.

לא היתה לי ברירה אלא לנסות לסייע לו, במיוחד אחרי שבמשרד התיירות מבקשים יפה שנייצג את ישראל בכבוד. אמרתי לו שאני לא מקומי ושאני בכלל מישראל והוא מאוד שמח ! ‘אה אתם הישראלים, לא חארות כמו הצרפתים’. חייכתי. אחרי מחמאה כזו בוודאי שלא יכלתי להתעלם מבקשתו ובשמחה הראתי לו היכן הוא ממוקם על המפה ושאלתיו לאן עליו להגיע. הסופר מריו הזה צריך להגיע למילאנו. מילאנו זה באיטליה. לא ברור אם הוא ציפה להוראות הגעה עד מילאנו, אני ידעתי להכווין אותו לאייפל – מולך ! מכאן הכל ממשיך להתדרדר אך במדרון תלול יותר וחלקלק יותר. האיטלקי מספר לי שהוא סוכן מכירות של ארמאני, והוא ממש לפני רגע סיים הצגה של קולקציה ב-גלרי לפייט. ואני רציתי לשאול איפה הפרארי שלו (מה הרעיון בלהיות איטלקי, לעבוד בארמאני ובסוף לנהוג בפולקסווגן דיזל ?)



הוא מראה לי שני מעילי עור חדשים דנדשים, עדיין עם הריח של החיה שממנה הכינו אותם ואומר לי ‘קח, אלו דוגמאות, אני לא צריך אותם, והנה הכרטיס ביקור שלי – תן צלצול שאתה במילאנו’. מלמלתי לעצמי ‘ האיטלקים האלו, לא חארות כמו הצרפתים’. אמרתי לו תודה בכל השפות שאני מכיר – ואז ! ואז סופר מריו מבקש ממני כסף לדלק, ‘רק כמה יורו בשביל דלק עד מילאנו. הפסדתי 3000 יורו בקזינו. והכרטיס אשראי נחסם לי’. רציתי לקפוץ על הזדמנות ולבקש טרמפ לקזינו אבל הבנתי שיכול להיות שזה לא הרגע ההמתאים. באדיבות ישראלית ניסיתי להסביר לו שאני לא אתן לו כסף לדלק וש-נורא שמחתי לעזור לו עם המפה. לקח כמה פעמים ובסוף הוא השתכנע שאני לא אביא לו כסף. הוא חטף מיד ימין שלי את השקית עם המעילים. הרהר לעצמו עוד חצי שניה וחטף גם את כרטיס ביקור מהיד השניה.

פלט לעברי – ‘אתם הישראלים – חארות כמו הצרפתים’ ונסע.

עם משרד התיירות – סליחה.


מחויך מהמפגש האיטלקי אך מבואס מהמעילים המשכתי לפסוע אל עבר האייפל. אינני יודע להסביר מה יש בפיגומים האלו שגורם לך להתרגש ולהתפעל כל כך – מגדל פלדה תקוע על פיסת אדמה יקרה, נישא מעל לכל מבנה אחר בעיר ומנצנץ באורות יוקרה – מוניומנט מושלם.

כמה חבל שדקה אחרי שהגעתי קרו שני אירועים טרגיים.

הכפפה שלי התלכלכה מנוטלה שנזלה מהקרפ הצרפתי. וארבע שניות מאוחר יותר נפרמה לי אצבע אחת בכפפה.

אך אתם ודאי מכירים אותי – שום נמק' בשום אצבע, לא יהרוס לי את החופשה.


מגדל אייפל? מולך!


0 צפיות
איפה דין?

נמרוד דין קיכל כאן. מאז 2014 אני חסר בית. מבחירה. נווד אשר מסתובב ברחבי העולם, מכיר אנשים, מגלה מקומות, ולוכד את הרגעים האלו בתמונות.

איפה דין?